אני רוצה לדבר איתך היום על משהו שרבים מאיתנו חווים ממש עכשיו (כן, גם אני!) – ה"נחיתה" הזו בחזרה לקרקע המציאות אחרי החגים. השקט של החופש מתחלף ברעש המוכר של
האם את/ה באמת מוכן/ה להיפרד סופית מכל מה שעוצר אותך? נמאס לך שהפחדים מנהלים אותך? שהכעס מתפרץ ברגעים הכי לא מתאימים? שהלחץ שוחק אותך? שהביטחון העצמי שלך ברצפה? רוצה סוף
האם עצרת פעם לחשוב מה באמת, אבל באמת, גורם לך לקום בבוקר ולפעול? זה הרצון העז להשיג משהו, הפחד המשתק מכישלון, או אולי כוח אחר, עמוק ונסתר יותר? 🤔 כולנו
האם אתם זוכרים פעם שקיבלתם ביקורת שפשוט… שיתקה אתכם? לא סתם הערה, אלא מילים שחדרו את השריון, נגעו בעצב חשוף והותירו צלקת בלתי נראית? אביהו זוכר. הוא היה ילד קטן,
אלישמע ישב על קצה המיטה בחדרה של נועה, בתו. העיניים שלו התמקדו בדמותה השברירית, כמעט נבלעת בצללים שאור הירח צייר על הקירות. נועה ישבה מכונסת בעצמה, כתפיה שמוטות, המבט שלה
שנה חדשה או יומולדת או סתם כך ברגע של הארה, יש הזדמנות מצוינת להתחיל דף חדש ולנסח מטרות שיצעידו אותנו קדימה. תכל'ס, קביעת מטרות אפקטיבית היא הרבה יותר מכתיבת רשימת
לפני שנה, בתקופה הזו בדיוק, לא תיארתי לעצמי את השינוי העצום שהקב"ה זימנו לי. כיהנתי כרב קהילה בנתניה, שקוע כולו בעבודתי. כל בוקר, עוד לפני שהשחר עלה, הייתי יוצא מבית
אני לא אשכח לעולם את העוגן הראשון שיצרתי אצל אחד המונחים שלי. רוצה לשמוע איך זה קרה? היה זה שעת ערב מאוחרת, דמדומי חמה נשקפו מבעד לחלון הקליניקה, ואני יושב
באחד מהפוסטים רשמתי על עולם ה-NLP, ה-CBT והפסיכולוגיה הפרוידיאנית, בפוסט הזכרתי את המושג "התניה". כפי שחשדתי, המילה הזו עוררה לא מעט שאלות. הפעם, אני רוצה להסביר לעומק מהי "התניה קלאסית",
ההחלטה שלא התקבלה בזמן" היום אני רוצה לשתף אותך במקרה כואב שקרה לי השבוע. יום חמישי בבוקר התחיל כיום רגיל לחלוטין, שטייגען בבוקר, צהריים עבודה על מערך השיעורים, ובערב סשנים