
אתם לא "מקולקלים". אתם פשוט דרמטיים (וזה עולה לכם ביוקר)
דמיינו רגע שעון קיר גדול שתלוי אצלכם בסלון. טיק-טק. טיק-טק. ופתאום… שקט. המחוגים קפאו ב-14:30. מה האדם הסביר יעשה? יוריד

דמיינו רגע שעון קיר גדול שתלוי אצלכם בסלון. טיק-טק. טיק-טק. ופתאום… שקט. המחוגים קפאו ב-14:30. מה האדם הסביר יעשה? יוריד

קרה לכם פעם שעשיתם פרויקט מעולה, סגרתם עסקה, או קיבלתם מחמאה כנה, אבל בפנים הרגשתם… כלום? כאילו המילים עוברות לידכם,

זה היה לפני כמה שנים. ישבתי מול זוג בקליניקה. הייתי בטוח שאני "על הגל". הקשבתי לבעל, ניתחתי את שפת הגוף

בוא נדבר דוגרי לרגע, בלי פילטרים. נמאס לך. מהתחושה הזאת ש"משהו לא עובד". מהכבדות הזו בבוקר. נמאס לך מהשתיקה הזאת

"לא עכשיו." "אני לא יכול." "עזבו אותי." זה לא אתם מדברים. זו מערכת ההפעלה הישנה שלכם. אתם מכירים את הרגע

יש סוג של מוות שהוא לא דרמטי. אין הלוויה, אין שבעה, אין מצבה. זה מוות שקט, זוחל, שמתרחש לאורך שנים.

צלצול. עוד אחד. השעה הזו בבוקר, שבה העולם עוד לא ממש החליט אם הוא ער או ישן, ואתה? אתה מרגיש

האוויר כבר מרגיש אחרת, נכון? יש בו מתח דק, ציפייה, כובד מסוים. זו התקופה בשנה שבה הרעש החיצוני נחלש, והרעש

האוויר של אלול. ריח של התחדשות, של חשבון נפש, של תקווה. אתה עומד בתפילת נעילה ביום כיפור, מרגיש זך, טהור,

עוד רגע זה מגיע. הצליל הזה שאתה מכיר כל כך טוב. הוא יפלח את האוויר, ירעיד משהו ישן בפנים ויעלם.