"לא עכשיו." "אני לא יכול." "עזבו אותי." זה לא אתם מדברים. זו מערכת ההפעלה הישנה שלכם. אתם מכירים את הרגע

יש סוג של מוות שהוא לא דרמטי. אין הלוויה, אין שבעה, אין מצבה. זה מוות שקט, זוחל, שמתרחש לאורך שנים.

צלצול. עוד אחד. השעה הזו בבוקר, שבה העולם עוד לא ממש החליט אם הוא ער או ישן, ואתה? אתה מרגיש

האוויר כבר מרגיש אחרת, נכון? יש בו מתח דק, ציפייה, כובד מסוים. זו התקופה בשנה שבה הרעש החיצוני נחלש, והרעש

השעה הייתה שתיים לפנות בוקר. הבית שקט, חשוך, רק פס אור בודד מהמטבח חותך את העלטה במסדרון. הוא לא יודע