
ה"קבלה טובה" שלך לראש השנה הולכת להישבר. הנה איך למנוע את זה.
האוויר של אלול. ריח של התחדשות, של חשבון נפש, של תקווה. אתה עומד בתפילת נעילה ביום כיפור, מרגיש זך, טהור,

האוויר של אלול. ריח של התחדשות, של חשבון נפש, של תקווה. אתה עומד בתפילת נעילה ביום כיפור, מרגיש זך, טהור,

עוד רגע זה מגיע. הצליל הזה שאתה מכיר כל כך טוב. הוא יפלח את האוויר, ירעיד משהו ישן בפנים ויעלם.

השעה הייתה שתיים לפנות בוקר. הבית שקט, חשוך, רק פס אור בודד מהמטבח חותך את העלטה במסדרון. הוא לא יודע

"אוגוסט היה החיפוש אחר השקט שבחוץ. אלול הוא ההזדמנות לגלות את העוצמה שבפנים." קראתם את המשפט הזה וחשבתם "יפה, פיוטי,

סוף היום. המסכים כבים. הדלת נסגרת. הרעש של העולם נעלם, ופתאום… שקט. אבל זה לא שקט של שלווה. זה השקט

השעה הייתה שמונה בבוקר. הדלת נטרקה. תהילה יצאה לעבודה, והשקט שנשאר אחריה צרח באוזניים של ישראל. הוא עדיין יכול היה

התחלת. קיבלת החלטה. הפעם, אמרת לעצמך, זה אחרת. הפעם נתמיד באימונים, ננהל את הזמן שלנו כמו מקצוענים, נגיב בסבלנות לילדים,

השקט הזה לא חדש לך. זהו הטקס הקדוש של סוף היום. הדלת נסגרת. קליק. אחרי המרתון של המיילים, הציפיות והחיוכים

הביטוי הזה נמצא בכל מקום עכשיו – "חזרה לשגרה". הוא אמור להיות מנחם, לתת תחושה של קרקע יציבה. אבל אם

יש רגעים שהמוח שלנו מרגיש כמו רדיו שנתקע בין תחנות – רעש סטטי, קולות מתערבבים, מחשבות שצועקות, ואינסוף פרשנויות, דאגות