סוף היום. המסכים כבים. הדלת נסגרת. הרעש של העולם נעלם, ופתאום… שקט.
אבל זה לא שקט של שלווה.
זה השקט הרועם של המחשבות. השקט של הפער בין המקום שבו אתם נמצאים, לבין המקום שבו אתם יודעים בלב שנועדתם להיות.
הרגע שבו אתם מסתכלים במראה, ולא תמיד מזהים את האדם שמביט בכם בחזרה.
האם מוכרת לך התחושה הזו?
התחושה שהימים נראים אותו הדבר, שהתשוקה שהייתה פעם הפכה לרשימת משימות, שהחלומות הגדולים נדחקו לפינה חשוכה תחת הכותרת "אולי מחר"?
זו לא סתם תחושה רעה. זו שחיקה. זו הבנה איטית וכואבת שהחיים שלכם מתנהלים לידכם, ולא דרככם.
ואז, ברגע של שקט כזה, עולה השאלה. לא בראש, אלא בבטן. שאלה שמהדהדת בכל הגוף:
מה באמת מפחיד אותך יותר: הכאב המוכר והיומיומי של לעמוד במקום, או הסיכון שבצעד הראשון אל הלא נודע?
הכאב המוכר: הגיהינום הפרטי והיציב שלכם
"לעמוד במקום" זו לא מנוחה. זו עבודה במשרה מלאה, 24/7, והיא מרוקנת אתכם מכל אנרגיה.
הכאב הזה ערמומי, כי הוא מתחפש לביטחון.
הוא צפוי. אתם יודעים בדיוק איך תרגיש החרדה של יום ראשון בערב.
אתם מכירים את טעם התסכול בסוף יום עבודה שלא סיפק אתכם.
כבר מכירים בעל פה את התירוצים שתספרו לעצמכם למה "מחר" יהיה היום שבו תתחילו.
הוא נותן לכם אשליה של שליטה, אבל זו לא יציבות. זו שקיעה איטית.
מילימטר ביום, בתוך ביצה טובענית של "בסדר", של "ככה זה", של פוטנציאל אדיר שמתכסה בעוד שכבה של אבק.
זה הכאב השקט של לדעת שאתם מסוגלים להרבה יותר, אבל לא יודעים מאיפה להתחיל.
הסיכון שבצעד הראשון: המקום שבו גר הפחד, והחיים
וכאן, בצד השני, נמצא הלא נודע. המקום שממנו אנחנו בורחים. הצעד הראשון לשם הוא הדבר הכי חשוף, הכי פגיע שיש.
זה הסיכון לעזוב עבודה "בטוחה" שלא מספקת אתכם, הסיכון להגיד "לא" למה שלא משרת אתכם יותר. זה הסיכון להתחיל את הפרויקט שתמיד חלמתם עליו ולהיכשל, הסיכון להישפט.
אין פה שום ערובה.
שום תעודת ביטוח.
אבל בתוך הסיכון הזה, מתחבא כל מה שאתם באמת רוצים. האפשרות להרגיש סיפוק אמיתי, לגלות בתוככם כוחות שלא ידעתם שקיימים.
האפשרות לחיות חיים עם משמעות, עם תשוקה. האפשרות פשוט… להיות אתם.
וזו המלכודת הגדולה מכולן.
אנחנו כל כך פוחדים מהכאב החד והלא ידוע של הניסיון, שאנחנו בוחרים, יום אחרי יום, בכאב הכרוני והמוכר שהורג אותנו לאט.
השאלה היא לא בין בטוח למסוכן. הבחירה האמיתית היא בין שקיעה בטוחה, לבין הסיכוי לחיים.
רגע, לפני שממשיכים… תרגיל קטן של אמת.
שבו בנוחות ופרשו מולכם את שתי כפות הידיים, כשהן פונות מעלה.
- ביד אחת, דמיינו שאתם מניחים את כל כובד המשקל של המצב המוכר. התקיעות, השגרה השוחקת, התסכול. תנו לזה משקל אמיתי.
- ביד השנייה, דמיינו את התחושה הקלה והמפחידה של הצעד הראשון. הדופק, חוסר הוודאות, אבל גם… הניצוץ הקטן של התקווה לחיים אחרים.
עכשיו, שאלו את עצמכם: באיזה מהם באמת הייתם רוצים לבחור?
השאלה היא לא רק באיזו יד לבחור. השאלה היא: האם יש לכם את הכלים לבנות את מה שיש ביד השנייה?
מהרצון לשינוי, ליכולת לחולל אותו
לפעמים, הרצון לבדו לא מספיק. אנחנו רוצים שינוי, אנחנו יודעים שאנחנו חייבים שינוי, אבל אנחנו פשוט לא יודעים איך.
איך שוברים דפוסים של שנים? איך בונים ביטחון עצמי אמיתי? איך מגלים מה אנחנו באמת רוצים?
התשובה היא לא לחפש עוד 'תיקון' מבחוץ. התשובה היא לרכוש את ארגז הכלים שיאפשר לכם להנדס את השינוי מבפנים.
קורס NLP Practitioner הוא לא עוד קורס.
הוא מסע למידה אינטנסיבי שבו תרכשו את "שפת ההפעלה" של המוח האנושי.
תלמדו לזהות את הדפוסים האוטומטיים שגורמים לכם לתקיעות, ותקבלו כלים מעשיים ומוכחים כדי לפרק אותם וליצור במקומם דפוסים של צמיחה, ביטחון והגשמה.
זה המקום שבו מפסיקים לקוות לשינוי ומתחילים ליצור אותו.
הצעד הראשון אל הלא נודע לא חייב להיות קפיצה לתהום. הוא יכול להיות לחיצה על כפתור. כל הפרטים על המסע שמשנה חיים נמצאים כאן:
