אלישמע ישב על קצה המיטה בחדרה של נועה, בתו.
העיניים שלו התמקדו בדמותה השברירית, כמעט נבלעת בצללים שאור הירח צייר על הקירות.
נועה ישבה מכונסת בעצמה, כתפיה שמוטות, המבט שלה ריק, אבוד.
“אבא,” הקול שלה היה לחישה חרישית שכמעט נבלעה בדממה, “אני ילדה רעה.”
המשפט הזה פילח את ליבו של אלישמע.
הוא הושיט יד באינסטינקט, רצה ללטף, לנחם, אך נועה נרתעה, התרחקה מהמגע.
“לא, אבא,” אמרה, והפעם היה קורטוב של ייאוש בקולה העצוב, “אל תגע בי. אני לא ראויה לאהבה שלך.”
חומות של שתיקה וחוסר אונים
גל של חוסר אונים הציף את אלישמע.
הוא ראה את המאבק הפנימי העז של בתו, את השדים שאכלו בה כל חלקה טובה, אך הרגיש חסום, לא מצליח לפרוץ את החומה השקופה אך העבה שהיא בנתה סביבה.
“נועה,” הוא ניסה, קולו רועד קלות, “את לא ילדה רעה. את ילדה מדהימה! את יפה! מוכשרת! את כל העולם שלי!”
אך המילים שלו נתקלו באטימות.
נועה רק הנידה בראשה.
“לא, אבא, לא! אני פשוט שונאת את עצמי. אני אף פעם לא מספיק טובה. רחוקה מלהיות מושלמת.”
אלישמע זיהה את המעגל האכזרי הזה – לופ אינסופי של ביקורת עצמית, שנאה עצמית ופרפקציוניזם הרסני.
הוא ניסה לדבר איתה על אהבה עצמית, על החשיבות של קבלה עצמית, אך חש שהמילים שלו מתנפצות על קיר אטום של התנגדות.
בתוך כך, חג הסוכות התקרב, והאירוניה צרבה – הוא בונה סוכה, סמל לארעיות ולגלות, בזמן שבתוך הבית שלו שוררת קביעות נוקשה וכואבת של דפוסים הרסניים ושתיקה.
המסע לגילוי הכוונה החיובית
הימים שלפני החג הפכו קשים מנשוא.
אלישמע ראה את נועה דועכת מול עיניו, מסתגרת עוד ועוד.
שיחה עם אשתו, חבצלת, לא הועילה; היא פטרה זאת כ”גיל ההתבגרות שיעבור”.
אבל אלישמע לא היה מוכן לוותר. הוא קרא, שאל, התייעץ, ולבסוף, הגיע אליי למכון.
הוא שיתף אותי בסיפור כולו – בדימוי העצמי הנמוך של נועה, בשנאה שהפנתה כלפי עצמה, בצורך הכפייתי שלה במושלמות. הקשבתי לו בסבלנות וברגישות.
“אלישמע,” אמרתי לו לבסוף, “נועה היא לא ילדה ‘רעה’. היא ילדה שחוותה פגיעה, ילדה שכואב לה. היא זקוקה לעזרה שמבינה את עולמה הפנימי.”
כאן נכנסת לתמונה ההבנה מעולם ה-NLP (תכנות לשוני עצבי).
הסברתי לו את אחד מעקרונות היסוד החשובים ביותר: “מאחורי כל התנהגות (גם השלילית ביותר) – מסתתרת כוונה חיובית עליונה עבור האדם עצמו”.
במקרה של נועה, ההתנהגות ההרסנית לכאורה (השנאה העצמית, השאיפה הבלתי פוסקת לשלמות) נבעה מצורך עמוק ובלתי מסופק – הצורך בשליטה.
“בעולם שמרגיש לה כאוטי וחסר ודאות,” הבהרתי, “היא מנסה נואשות להשיג תחושת שליטה דרך הדבר היחיד שהיא מרגישה שיש לה שליטה עליו – הגוף שלה, ההישגים שלה, השאיפה למושלמות.”
מפתחות לתקשורת מקרבת ולריפוי
ההבנה הזו הייתה נקודת המפנה עבור אלישמע.
הוא נזכר בגיל ההתבגרות שלו, בחוסר הביטחון, בצורך להרגיש שייך ובעל ערך.
לפתע, הוא ראה את נועה באור אחר – לא כמתנגדת, אלא כמי שמחפשת את דרכה בדרך כואבת ולא יעילה.
ציידתי את אלישמע בכלים מעשיים מבוססי NLP ותקשורת מקרבת.
לימדתי אותו את אומנות ההקשבה האמפתית – היכולת להיות נוכח באמת עבורה, בלי שיפוטיות, בלי לנסות “לתקן” או להציע פתרונות מידיים.
הדגשתי את החשיבות של שיקוף רגשותיה ותיקוף החוויה שלה.
המטרה הייתה לעזור לנועה לזהות בעצמה את הצרכים העמוקים שלה (כמו הצורך בשליטה, בביטחון, בערך עצמי) ולמצוא יחד דרכים בריאות ויעילות לספק אותם.
בניית סוכה של קשר ואהבה קבועה
אלישמע חזר הביתה חדור תקווה מחודשת.
הוא החל ליישם את הכלים בסבלנות ובהתמדה. השינוי, באופן מדהים, לא איחר לבוא.
נועה, שלראשונה מזה זמן רב הרגישה שממש רואים ושומעים אותה, החלה להיפתח בהדרגה.
היא שיתפה בפחדים, בחוסר הביטחון, בכמיהה שלה לאהבה ולקבלה ללא תנאי.
ואלישמע? הוא פשוט היה שם.
מקשיב, מכיל, מחבק, אוהב. הוא לא ניסה לשנות אותה, אלא קיבל אותה כפי שהיא, עם כל הקושי והכאב.
כתוצאה מכך, לאט לאט, החל תהליך ריפוי פנימי.
נועה למדה בהדרגה לאהוב את עצמה, לסלוח לעצמה, לקבל את חוסר המושלמות שבה.
היא החלה לגלות דרכים חדשות ובריאות יותר להתמודד עם אתגרי החיים, והניצוץ בעיניה חזר.
בסוכה
בערב הראשון של סוכות, כשישבו יחד בסוכה המוארת, תחת כיפת השמיים, אלישמע אמר לנועה משפט שנחרט בליבם:
“את יודעת, נועה, הסוכה הזו היא זמנית, היא תתפרק בעוד שבוע. אבל האהבה שלי אלייך היא קבועה. היא לעולם לא תתפרק.”
נועה הרימה אליו מבט, עיניה נוצצות.
“גם האהבה שלי אליך, אבא,” לחשה, “היא קבועה.”
באותו רגע קסום, אלישמע ידע שהם לא רק יושבים בסוכה פיזית; הם בונים יחד סוכה חדשה – סוכה פנימית של אהבה, קבלה, תקשורת אמיתית וכבוד הדדי.
סוכה שתעמוד איתנה, יציבה וקבועה, הרבה אחרי שהקישוטים ייאספו והבד יקופל.
השיעור של אלישמע (ושל כולנו)
התקופה המאתגרת הזו לימדה את אלישמע (ואת כולנו) שיעור יקר מפז על כוחה של הקשבה אמיתית, על העוצמה שבקבלה ללא תנאי, ועל החשיבות הקריטית של הבנת הכוונה החיובית המסתתרת מאחורי כל התנהגות.
