בעבודתי כיועץ זוגי, אני שומע את הסיפור הזה שוב ושוב בקליניקה.
מגיעות אליי נשים מדהימות – חזקות, אינטליגנטיות, כאלה שמנהלות קריירה ועולם ומלואו.
אבל משהו בעיניים שלהן כבוי.
מאחורי החזות המרשימה, מסתתרת תחושת תסכול עמוקה מהזוגיות שלהן.
הן תוהות איך הגיעו למצב שבו הן מרגישות שהן סוחבות את כל מערכת היחסים על הגב.
"אין לי יותר כוח": הזעקה השקטה
הן מתארות מסירות אין קץ: השקעה, נתינה, רגישות ותשומת לב לפרטים. הן "הכל מהכל" – המתכננות, היוזמות, המנהלות הרגשיות של הבית.
אבל במקום סיפוק, הן חוות מתח בתקשורת, ריחוק הולך וגובר, ואפילו בדידות בתוך הזוגיות.
ואז, כמעט בלחש, מגיעה האמירה שמסכמת הכל: "אשר, אני כבר לא יודעת מה המקום שלי. אני מרגישה שאני צריכה להיות גם הגבר וגם האישה בקשר הזה… ופשוט נגמר לי הכוח."
זו זעקה שמגיעה מהתת מודע, זעקה לחזור לאיזון בזוגיות.
הריקוד העדין של מילוי החללים
איך מגיעים לשם? זה אף פעם לא קורה ביום אחד.
מדובר בתהליך הדרגתי, לעיתים בלתי מודע, שבו נוצרים דפוסי התנהגות בעייתיים.
זה מתחיל מ"רק לעזור": הוא לא יוזם "זמן איכות"? היא תארגן. הוא מתכנס בשתיקה אחרי ריב? היא תגשר ותסביר ותפייס. הוא לא לוקח אחריות על משימות מסוימות? היא תיקח על עצמה, "כדי שדברים יזוזו".
וכך, טיפין טיפין, היא הופכת להיות המנוע הראשי של הקשר.
לכן, בלי לשים לב, היא מוצאת את עצמה במקום שבו היא מאבדת את מה שהיא הכי כמהה אליו: הדדיות, שותפות אמיתית.
המלכוד: בין 'פעם' ל'היום' – ומה שבפנים
חשוב להבין, רוב הנשים האלה לא רוצות לחזור אחורה.
הן לא שואפות להיות ה"אישה הקטנה" שמוותרת ושותקת. הן חזקות ועצמאיות.
מצד שני, הן גם לא רוצות להיות "הגבר החדש" – זה שלוקח פיקוד על הכל, נלחם את כל המלחמות ונושא את כל המשא.
הן פשוט רוצות להיות הן.
רוצות נוכחות נשית שיודעת לקבל, להכיל, לזרום ולהשפיע ממקום של עוצמה פנימית והעצמה נשית אותנטית.
אבל, התחושה שהן סוחבות את הקשר לבד יוצרת קונפליקט פנימי עמוק ותחושת שליטה שהופכת למעמסה.
כשנוגעים במחסום: התשישות כנקודת מפנה
בסופו של דבר, משהו חייב להשתנות.
מגיעה התשישות.
המחסום.
ודווקא כאן, בנקודה הכי נמוכה, טמון פוטנציאל אדיר לשינוי, ממש כמו ש-NLP מלמד אותנו על שינוי פרספקטיבה.
כשהיא מותשת באמת, היא מתחילה להרפות. היא מפסיקה לנסות "לתקן" אותו או את הקשר בכוח הזרוע.
- היא מגלה את כוחה של הנוכחות – פשוט להיות, בלי האג'נדה הבלתי פוסקת.
- היא לומדת להשפיע מתוך רוך ועוצמה שקטה, במקום מתוך דחיפה והנהגה כוחנית.
- היא מבינה שהשקט שהיא יוצרת, כשאינה ממלאת כל חלל בהסברים, מזמין הקשבה ותגובה מהצד השני.
השיבה הביתה: אל איזון, הדדיות וחיבור מחודש
מה קורה אז? כתוצאה מכך, כשהיא משחררת את הצורך האובססיבי בשליטה ובוחרת לפעול מתוך אמון – בעצמה ובפוטנציאל של הקשר – נוצר שינוי אנרגטי.
היא לא חוזרת למקום של קורבן, אלא מתחברת ל"דיוק הנשי" שלה: היכולת להשפיע על האווירה, ליצור מרחב מזמין, להיות העוגן הרגשי מתוך בחירה ולא מתוך כורח.
יתר על כן, המרחב הזה שהיא יוצרת מאפשר גם לבן הזוג שלה להתעורר.
כשהלחץ יורד, כשהוא מרגיש שסומכים עליו ושיש לו מקום להיות בו – הוא יכול לבחור לקחת אחריות, ליזום, להתעניין ולהפוך לשותף פעיל.
השחרור שלה הוא ההזמנה שלו (ושל הזוגיות כולה) לחזור לאיזון ולתקשורת זוגית בריאה יותר.
