הרגשת פעם שהגלגלים שלך מסתובבים בטירוף על בוץ, אבל הרכב לא זז מילימטר?
או שהאנרגיה האדירה שיצרת מועילה רק כדי להישאר באותו המקום?
התחושה הזו, תחושת ה"תקיעות", היא חוויה אנושית אוניברסלית.
ובימים אלו, על רקע המלחמה עם איראן והמצב המורכב,
כשהמדינה כולה חווה אי-ודאות ותחושת 'המתנה' גדולה ומתוחה, התחושה האישית הזו יכולה להרגיש חזקה ומתסכלת שבעתיים.
כמאסטר טריינר ב-NLP, אני יכול לומר לכם בוודאות: תקיעות היא לא גזרת גורל.
היא בסך הכל נורת האזהרה של הנפש שלכם שנדלקה על לוח המחוונים. היא לא צועקת "אתה כישלון!", היא לוחשת: "היי, הגיע הזמן לבחור מסלול מחדש".
המלכודת של "למה זה קורה לי?": כשהמוח נכנס ללופ של קורבנות
כשאנחנו מרגישים תקועים, רובנו עושים את הדבר הכי טבעי, והכי לא יעיל: אנחנו שואלים
"למה?". "למה זה קורה דווקא לי?"
השאלה הזו היא כמו להכניס כתובת של רחוב ללא מוצא ל-Waze.
הוא אולי יחשב מסלול, אבל הוא תמיד יוביל אותך לאותו קיר בדיוק.
למה? כי השאלה "למה לי?" מכוונת את המוח שלנו אחורה, למצב של חיפוש אשמים והצדקות.
היא נועלת אותנו בתודעת קורבנות, ומוסרת את שלט הרחוק של חיינו לידיים חיצוניות.
כוחו של ה-Reframing: מפתח המאסטר שמשנה את המשחק
כאן נכנס לתמונה אחד מכלי ה"סופר-פאוור" של עולם ה-NLP: מסגור מחדש (Reframing).
זה לא קסם, זו פשוט פעולה כירורגית למחשבה.
במקום להישאר לכודים בשאלת ה"למה לי?", אנחנו מבצעים "האקינג" קטן למערכת ההפעלה של המוח ושואלים שאלה שונה לחלוטין, שאלה שפותחת אפשרויות במקום לסגור אותן:
"מה המצב הזה מאפשר לי ללמוד?"
שימו לב לשינוי המיידי באנרגיה.
זו כבר לא שאלה של קורבן, זו שאלה של תלמיד, של חוקר, של יוצר. השאלה הזו מניחה מראש שיש כאן שיעור, הזדמנות צמיחה אישית. היא מפסיקה את חיפוש האשמים ומתחילה את חיפוש המשאבים. פתאום, קיר הלבנים שהרגשנו שנתקענו בו הופך להיות קיר טיפוס, עם אחיזות שאפשר לגלות.
איך זה עובד בשטח? (דוגמאות מהחיים)
- תקיעות בקריירה: במקום "למה אני תקוע בעבודה הזאת שאני שונא?", נסו לשאול: "מה התסכול העצום הזה מלמד אותי על מה שאני באמת רוצה בקריירה שלי? איזו מיומנות אני נדרש לפתח כדי לעשות את הצעד הבא?".
- תקיעות בזוגיות: במקום "למה אנחנו כל הזמן רבים על אותו הדבר?", שאלו: "מה הריב החוזר הזה מאפשר לנו ללמוד על צורך עמוק שלא מקבל מענה אצל אחד מאיתנו או אצל שנינו?".
- תקיעות בפרויקט אישי: במקום "למה אני פשוט לא מצליח לסיים את זה?!", שאלו: "מה האתגר הזה מאפשר לי לגלות על עצמי? אולי על הפרפקציוניזם שלי? על הפחד מהצלחה? מה הדבר האחד הקטן שאני יכול ללמוד וליישם היום כדי להתקדם במילימטר?".
בכל אחד מהמקרים, השינוי התפיסתי הזה הופך את המכשול למורה הדרך האישי שלכם.
הטיפ המחוזק שלי להתפתחות אישית:
בפעם הבאה שתחושת התקיעות דופקת על הדלת (והיא תמיד דופקת, היא מנומסת כזאת),
אל תעשו את עצמכם לא בבית ואל תריבו איתה.
פשוט פתחו לה, הציעו לה כוס קפה, ושאלו אותה בנימוס אך בתקיפות את השאלה המנצחת:
"אוקיי, הגעת. מה באת ללמד אותי הפעם?"
התשובה אולי לא תגיע מיד, אבל עצם שאילת השאלה כבר התחילה את תהליך החילוץ. היא מחזירה את הכוח לידיים שלכם, והופכת אתכם מנוסע מבוהל במושב האחורי לנהג שמחזיק בהגה של חייו.
מוזמנים לשתף אותי בתגובות:
