מכון משמעות

אתה משותק מהמחשבה שאם היא תתחזק, היא פשוט לא תצטרך אותך יותר.

אתה משותק מהמחשבה שאם היא תתחזק, היא פשוט לא תצטרך אותך יותר.

אתה משותק מהמחשבה שאם היא תתחזק, היא פשוט לא תצטרך אותך יותר.

אתה משותק מהמחשבה שאם היא תתחזק, היא פשוט לא תצטרך אותך יותר.

אתה משותק מהמחשבה שאם היא תתחזק, היא פשוט לא תצטרך אותך יותר.

אתה משותק מהמחשבה שאם היא תתחזק, היא פשוט לא תצטרך אותך יותר.

אתה משותק מהמחשבה שאם היא תתחזק, היא פשוט לא תצטרך אותך יותר.

אתה משותק מהמחשבה שאם היא תתחזק, היא פשוט לא תצטרך אותך יותר.

אתה משותק מהמחשבה שאם היא תתחזק, היא פשוט לא תצטרך אותך יותר.

אתה משותק מהמחשבה שאם היא תתחזק, היא פשוט לא תצטרך אותך יותר.

אתה משותק מהמחשבה שאם היא תתחזק, היא פשוט לא תצטרך אותך יותר.

הצעקה בחצר הכולל

האצבע שלך רועדת כשהיא לוחצת בחוזקה על כפתור הניתוק במסך.

הרגע צרחת עליה לתוך המכשיר: "תרדי מהאוטובוס ותעלי הביתה!".

אתה עומד בחצר של הכולל, לוקח שאיפה ארוכה ונואשת מסיגריה מתוסכלת.

האפר נופל ומכתים את המכנסיים השחורים שלך, אבל אתה אפילו לא טורח לנער אותו.

קולות הלימוד מתוך הבניין נשמעים עמומים, בזמן שהדופק שלך הולם ברקות ומחריש את כל השאר.

חשבונות אישיים שחורים

אתה מספר לעצמך שאתה רק שומר על הבית.

שאתה הבעל שמגן על המשפחה מפני התערבות זרה של מטפלים שלא מבינים כלום.

אבל במקום לחיות באמת, אתה טובע בתוך חשבונות אישיים שחורים ששורפים כל חלקה טובה ומנהלים אותך מבפנים.

אתה מצמצם את המרחב האישי שלה בכל יום שעובר, צעד אחר צעד.

היא מרגישה שקופה לחלוטין, חנוקה בתוך הבית של עצמה.

אתה מתנגד באגרסיביות לכל ניסיון שלה ללכת לטיפול רגשי, ועוצר בגופך את הילדים מלהגיע לקלינאית תקשורת או לריפוי בעיסוק.

אתה חונק את האוויר שלהם כדי שאתה תרגיש שאתה עדיין נושם.

מתחת לעשן הסיגריה, אתה יודע את האמת המכוערת שכואב להודות בה.

אתה מת מפחד.

אתה משותק מהמחשבה שאם היא תתחזק, היא פשוט לא תצטרך אותך יותר.

הפכתם להיות כמו שני שותפים לדירה קרה.

אימת הדין הפנימית

אתה רועד מהמחשבה שאם הילד יקבל עזרה, זה יציב מולך מראה ויוכיח את מה שאתה לוחש לעצמך בלילות,

שנכשלת.

שאתה פגום.

שאתה לא אבא מספיק טוב.

במקום להתמודד עם תחושת חוסר הערך שקורעת אותך, אתה מעדיף להקטין אותם.

ככה אתה מרגיש שמערכת ההפעלה שלך עדיין שולטת במשהו.

אנחנו עומדים רגע לפני ראש השנה, זמן של עבודה פנימית.

אתה מתכונן לאימת הדין שלמעלה, אבל אימת הדין האמיתית מתרחשת אצלך בראש בכל רגע נתון.

השליטה האגרסיבית הזו היא לא כוח של גבר;

היא זעקה נואשת לביטחון ולקצת חסד.

כשאתה מסכים להסתכל על הפחד הזה בעין טובה, אתה מבין שלשחרר את האחיזה לא אומר לאבד את המשפחה.

זה אומר סוף סוף להעז לפגוש אותה באמת.

למעוך את הסיגריה

בפעם הבאה שהדחף האוטומטי לצרוח עולה בך ומכווץ לך את הבטן, רגע לפני שהמילים מתפוצצות החוצה, תעשה פעולה אחת קטנה ואקטיבית.

תשליך את הסיגריה מידך, ותמעך אותה חזק עם הנעל אל תוך האדמה של החצר.

דרך הפעולה הפיזית הזו, תשחרר את כל המתח, הפחד והתסכול אל הרצפה.

תנשום עמוק, שחרר את הלסת התחתונה במילימטר אחד, ורק אז תענה לה.

מהמקום המקורקע הזה, הטון של הקול הפנימי שלך ישתנה, והתגובה שלך תהיה בחירה ולא אוטומט.

אתה לא חייב להמשיך להילחם במערכת ההפעלה הזו לבד.

הגיע הזמן לשנות את הדפוסים האוטומטיים ולבנות בית שבו כולכם יכולים לנשום.

תשאירו הודעה, בואו לקליניקה או הצטרפו לאחד הקורסים שלנו במכון משמעות.

קחו בחזרה את השליטה האמיתית, לא עליה, אלא על הפחד.

עוד פוסטים שיעניין אותך לקרוא

  • הכל
  • התפתחות אישית
  • זוגיות
0 0 votes
דרג את הפוסט
Subscribe
Notify of
guest

0 תגובות
Oldest
Newest Most Voted
0
Would love your thoughts, please comment.x