אני מניח שגם אתה, כמו כל אדם, חווית כישלון בחייך. ואני גם מרשה לעצמי לנחש שבאותו רגע, עלתה בך המחשבה המתסכלת: "אוףףףף, למה זה קורה לי שוב פעם?!". נכון?
אני מזמין אותך לעצור כאן לרגע קל. קח נשימה עמוקה ונסה להיזכר במקרה אחד ספציפי בו הרגשת שנכשלת. רשום לעצמך את הסיטואציה ואת אותו "אוף" מעצבן שהתלווה לה.
רשמת? האמנם? אתה באמת בטוח שזה "לא היה אמור לקרות לך"?
בוא נבחן את זה יחד. כדי להפוך את הבחינה הזו לפשוטה יותר, אני אשתף אותך במקרה אישי שלי וכיצד ניתחתי אותו. פשוט עקוב אחריי ותיישם את אותה שיטה על המקרה שרשמת. מוכן? אל תשכח – כנות היא המפתח כאן!
לילה אחד בסדנה ריקה: רגע של תסכול וכישלון לכאורה
יום רביעי בערב. סיימתי את כל הקניות וההכנות לקראת הסדנה שתכננתי. עשרה משתתפים אישרו את השתתפותם, וההתרגשות שלי הייתה בשיאה. הכיתה הייתה מוכנה ומזמינה, המחברות הממותגות חיכו מסודרות על השולחנות, והמצגת כבר הוקרנה על המסך. המשתתפים החלו להגיע, ואווירת שמחה וציפייה הורגשה באוויר.
19:45 – הסדנה אמורה להתחיל בשעה 20:00. יש לי רבע שעה להסדיר את הנשימה ולהתכונן לצאת לדרך.
20:05 – אוקיי, קצת איחורים זה נורמלי. עוד כמה דקות והכל יתחיל כרגיל…
20:15 – כנראה שיש פקקים באזור היום. בטח זה עניין של דקה או שתיים נוספות…
20:25 – תחושת כישלון צורבת החלה לעלות בי. יכול להיות שהעיניים שלי קצת דומעות? לא, זה בטח סתם איזה לכלוך… אני אתקשר אליהם, אולי הם לא מוצאים את הכניסה.
20:35 – סיימתי לקפל את הציוד, עם זנב בין הרגליים, נסעתי הביתה.
בדרך הביתה, קקופוניה של קולות הדהדה לי בראש: "למה זה קורה לי שוב פעם?", "אני כישלון!", "היה ברור שזה ייכשל!", "פעם אחרונה שאני עושה לעצמי את הפדיחות האלו!!!". הייתי מדוכדך, מאוכזב מעצמי. באותו רגע, הרגשתי שסיימתי את תפקידי כמרצה ומנחה קבוצות.
אני מזמין אותך לקחת כעת את הסיפור האישי שלך לידיים. הגיע הזמן להתחיל בבחינה מעמיקה.
רגע ההארה: האם אני באמת קורבן או יוצר הכישלון?
למחרת בבוקר, עם הקפה של אחרי התפילה, מצאתי את עצמי מהרהר בכישלון המר של אתמול. האשמתי את כל העולם ואשתו, נכנסתי למגננה והתמסכנתי. אבל בתוך הבאסה הזו, קול קטן בתוכי אמר לי: "האמנם? זו באמת לא אשמתך? מה עשית כדי שהסדנה תצליח? ומה עשית – או לא עשית – שגרם לה להיכשל?".
הזדעזעתי מעצמי! האם אני באמת יצרתי את הכישלון הזה? האם אני אשם בכך? מדוע?!
בס"ד, החלטתי לבחון את העניין לעומק. אתה יודע, שלמה המלך כתב בספר משלי: "כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ, כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוְּלֻתּוֹ". אם אכן אני המקור לכישלון, לא ארצה לחזור על אותן טעויות שוב ושוב, אלא לשנות את דרכיי.
לא אלאה אותך בכל פרטי החקירה שלי, כי אני לא בטוח שהם רלוונטיים לכישלון האישי שלך. אבל מה שחשוב לי שתבין זה את סדר הפעולות שנקטתי כדי להבין מה באמת גרם לכישלון. ספוילר: זה בהחלט הייתי אני!
הדרך אל ההצלחה: ניתוח מעמיק של הפעולות שלנו
לקחתי דף נייר ורשמתי מקרה היפותטי: נניח שאני פותח סדנה חדשה.
שלב 1 – מה צריך לעשות כדי לפרסם אותה בצורה יעילה? רשמתי מספר נקודות חשובות.
שלב 2 – מה צריך לעשות כדי לגרום לאנשים להירשם ולהגיע בפועל? הוספתי עוד כמה נקודות קריטיות.
שלב 3 – כיצד משמרים קשר עם קהל הלקוחות הפוטנציאלי והנרשם? רשמתי שוב מספר פעולות חשובות.
שלב 4 – כיצד יוצרים מחויבות אצל הקהל להגיע לסדנה? הוספתי עוד מספר נקודות משמעותיות.
בסך הכל, הגעתי לכ-20 פרטים שונים שעלי לעשות כדי שהסדנה תצא לפועל בצורה חלקה ומוצלחת. יצרתי רשימה מסודרת של כל הפרטים האלה, ואז בחנתי את ההתנהלות שלי בסדנת ה"כישלון".
להפתעתי (או שלא), מתוך 20 הפרטים החשובים, הקפדתי אולי על 10, וגם הם היו ברובם הפחות משמעותיים! אחר כך התפלאתי שאף אחד לא הגיע…
לקחת אחריות על התוצאות: המפתח לצמיחה אישית
האמת היא פשוטה: אנשים פועלים באופן מושלם כדי לקבל בדיוק את התוצאה שהם מקבלים.
וכמו שכתב שלמה המלך: "כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ – כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוְּלֻתּוֹ". מהניסיון המאכזב הזה למדתי שיעור חשוב מאין כמוהו: אם אני רוצה להצליח, עליי לבדוק בקפידה את הפעולות שאני עושה, להבין בדיוק היכן כשלתי ולשנות את הגישה בפעם הבאה.
עכשיו תורך. קח את המקרה שרשמת קודם. על דף חדש, רשום תרחיש היפותטי: מה היית צריך לעשות כדי להצליח באותה סיטואציה? אילו פעולות היו מבטיחות תוצאה טובה יותר?
ועכשיו, השווה את מה שכתבת עם מה שעשית בפועל. האם אתה מתחיל להבין היכן האחריות שלך בסיפור הזה?
זכור, לקיחת אחריות היא לא האשמה עצמית, אלא העצמה אישית. היא מאפשרת לנו ללמוד, לצמוח ולשנות את התוצאות שלנו בעתיד.
