הביטוי הזה נמצא בכל מקום עכשיו – "חזרה לשגרה". הוא אמור להיות מנחם, לתת תחושה של קרקע יציבה. אבל אם נהיה כנים לרגע, עבור רבים מאיתנו הוא מרגיש כמו לנסות ללבוש בגד שכבר קטן עלינו. זה לוחץ, זה לא נוח, וזה בעיקר מזכיר לנו שאנחנו כבר לא מי שהיינו פעם.
התחושה הזאת מוכרת לך? התסכול הזה, של ניסיון להכניס את עצמך לתבניות ישנות שלא מתאימות יותר למציאות החדשה, לאדם החדש שהפכת להיות? אתה לא לבד. הבעיה היא לא בך. הבעיה היא במילה "חזרה".
אל תחזור. תבנה.
בוא נקרא את זה יחד, לאט, וניתן למילים לחלחל:
"המונח 'חזרה לשגרה' הוא אשליה. אי אפשר לחזור למקום שכבר לא קיים, כי אתם כבר לא אותם האנשים שהייתם. אל תנסו לדחוס את עצמכם בחזרה לנעליים הישנות. במקום זאת, שאלו: 'איזו שגרה חדשה, גם אם קטנה, מתאימה לאדם שאני היום?'"
זהו שינוי תפיסתי עמוק. זה הרגע שבו אנחנו מפסיקים להילחם בעצמנו ומתחילים לכבד את מי שאנחנו עכשיו. את הגרסה הזאת, שעברה את מה שעברה, שלמדה, שצמחה, שכאבה.
שגרה חדשה היא לא עונש, היא עוגן ⚓
"שגרה חדשה" לא חייבת להיות תוכנית אימונים מפרכת או מהפכה של 180 מעלות בחיים. לפעמים, הדברים הקטנים והעקביים הם אלו שמחזירים לנו את תחושת השליטה והביטחון.
תחשוב על זה:
- אולי זו כוס קפה של 5 דקות שקט אמיתי בבוקר, לפני שהעולם מתעורר. ☀️
- אולי זו הליכה קצרה של רבע שעה בערב, רק אתה והמוזיקה שלך. 🎧
- אולי זה להקדיש עמוד אחד ביומן לכתיבת מחשבות, בלי שיפוט. ✍️
כל פעולה כזאת היא לא ניסיון לשחזר את העבר. היא הצהרה. היא אומרת: "אני מכבד את האדם שהפכתי להיות, ואני בונה לעצמי, בצעדים קטנים, מרחב בטוח ויציב בהווה".
מ'חזרה' ל'בנייה': הצעד הראשון שלך
היום, אני מזמין אותך לוותר על המאבק המתיש של "לחזור". במקום זאת, אני מזמין אותך למשימת בנייה קטנה.
מהו הדבר האחד, הקטן והאפשרי, שאתה יכול להתחיל לעשות עוד היום, שיכבד את מי שאתה עכשיו ויהפוך לעוגן הראשון בשגרה החדשה שלך?
שתף בתגובות, לא בשביל אחרים, אלא כדי לתת תוקף להחלטה שלך. כי שגרה חדשה לא נועדה להחזיר את העבר, אלא לבנות את העתיד. זו לא חזרה, זו בנייה.
