היום אני רוצה לדבר איתך על נושא רגיש במיוחד, נושא שיכול לעורר לא מעט כאב ותסכול במערכות יחסים זוגיות. אם בסוף הפוסט הזה תרגיש כעס או אי נוחות, אני מבין אותך לחלוטין. המטרה שלי היא לא להכאיב, אלא דווקא להאיר נקודות חשובות שיכולות לשפר את הקשרים הכי קרובים לנו.
כשזוגיות טובה לכאורה מרגישה אחרת
אליהו ושירה נראו כזוג נורמטיבי לחלוטין, כזה שחי על פי הספר. הם היו בשנות ה-30 לחייהם, הורים לחמישה ילדים. אליהו שקע בלימודים בכולל, ושירה עבדה בעבודה מתגמלת. כשאני אומר "מתגמלת", אני מתכוון בעיקר מבחינה כלכלית, כי המשמרות שלה, כאם לחמישה, ממש לא היו קלות או "נוחות".
פעמיים בשבוע שירה עבדה במשמרת ערב. היא הייתה חוזרת הביתה בסביבות 7:30 בבוקר, בדיוק בזמן שאליהו היה אמור להיות בעיצומה של ארגון הילדים לשליחתם למוסדות החינוך. אתה יכול לתאר לעצמך את הכאוס של בוקר כזה: בן ה-5 מושך את השוקו, בת ה-3.5 בוכה על סידור השיער, והשלישי, בן ה-7, מסרב לקום מהמיטה. בוקר טיפוסי בבית ממוצע, ברוך השם.
"אמור" מול מציאות: פערים שיוצרים תסכול
הדגשתי את המילה "אמור", כי אליהו חי בתפיסת זמן קצת שונה. איחור של כמה דקות למוסדות נראה בעיניו כדבר מקובל לחלוטין. הוא לא ראה סיבה אמיתית להילחץ או להלחיץ את הילדים. "המורה/הרב יבינו, הכל יהיה בסדר", הוא חשב לעצמו.
נסה לדמיין את שירה חוזרת הביתה מותשת ממשמרת לילה, ומה שמחכה לה זה בוקה, מובלקה ואקשן בלתי פוסק. זה לא בדיוק מה שהיא ציפתה לו אחרי לילה של עבודה מאומצת. שירה היא אדם מסודר, מאורגן ודייקן. לכל דבר יש מקום מוגדר, לכל פעולה יש סדר קבוע, וזמן הוא זמן – אין מקום לאיחורים או חיסורים.
נקודת השבר – תחושת חוסר ערך צורבת
יום שני בבוקר, השעה 7:30. אליהו היה עסוק, איך לומר, בניסיון לארגן את תיקי הילדים כששירה חזרה הביתה. למראה המצב הזה, למרות ששירה כבר התרגלה, השילוב של העייפות, העבודה הקשה והתסכול גבר עליה. היא נעצה מבט בגבו של אליהו ואמרה לו בקול סמכותי: "שחרר! לך תאסוף את עצמך ותתארגן, אני בינתיים אארגן את הילדים ואוציא אותם".
באותו רגע, אליהו הרגיש כאילו סכין ננעצה בלבו. "אתה חתיכת לא יוצלח", הוא כבר שמע את הקול הפנימי הנוזף. "סתם טיפש ואיטי להחריד, חבל ממש על כל החתונה הזו". המחשבות השליליות רצו לו בראש במהירות: "האמת, גם אני לא הייתי מתחתן איתי, בשביל מה כל הכאב ראש הזה שנקרא אליהו…"
מבואס, אליהו הלך לחדר, בלע את העלבון והתחיל להתארגן ליציאה. כשהוא סיים, הוא יצא לראות אם הוא יכול לעזור במשהו. אבל היה מאוחר מדי. שירה, תוך עשר דקות, תקתקה את כולם. כל הילדים חיכו לו ארוזים ומוכנים ליציאה ליד הדלת. כדי להשלים את התמונה, אליהו ראה את שירה אחרי שסיימה לשטוף כלים, בעיצומו של ניקוי מהיר של המטבח. שירה, בחיוך סרקסטי, אמרה לו: "הכל בסדר, בהצלחה!".
אליהו יצא מהבית מושפל, עם תחושה כבדה על הלב ותסכול שהיה על סף חנק.
איך אתה היית מרגיש?
לפני שאמשיך, אני רוצה לשאול אותך: אם היית במקומו של אליהו, איך היית מרגיש? מה היית עושה אחרת? אילו תוצאות היית רוצה לראות בחייך? ואיך לדעתך אפשר לשפר את התקשורת בין בני הזוג במצב כזה?
השינוי מתחיל מבפנים – לא תמיד מה שרואים הוא מה שיש
אליהו החליט שהגיע הזמן לשינוי. "ממחר אקום מוקדם ואארגן את הכל בזמן", הוא אמר לעצמו. אבל קול פנימי קטן ומר לגלג בתוכו: "לקום מוקדם? קטן עליך. אתה הרי יודע שזה לא יגרום לשירה להעריך אותך יותר". אליהו חייך בעצב וענה לקול המלגלג: "מי אמר שאני רוצה לגרום לשירה להעריך אותי?". צחוק מתגלגל היה התשובה.
אז מה עושים במצב כזה? האם נגזר על אליהו לסבול כל חייו בתחושה של זלזול וחוסר ערך?
כוחה של נקודת המבט – טכניקת "טיול בין עמדות"
בשיעור מספר 7 בנושא "עמדות תפיסה", אליהו שיתף את הסיפור שלו עם כל הכיתה. תרגלתי איתו את טכניקת "טיול בין עמדות", שמאפשרת לחוות את הקונפליקט מחדש משלוש נקודות מבט שונות:
- מתוך העיניים שלו (העמדה הראשונה)
- מתוך העיניים של שירה (העמדה השנייה)
- מתוך נקודת מבט ניטרלית של צופה מהצד (העמדה השלישית)
השינוי המשמעותי התחיל דווקא בעמדה השנייה. אליהו שם לב לפתע ששירה לא באמת זלזלה בו. היא בסך הכל רצתה לעזור לו ולייעל את ההתארגנות בבוקר. אותם משפטי ביקורת קשים שהוא שמע בראשו? שירה מעולם לא אמרה אותם!
אליהו הופתע לגלות שבעצם שירה מעריכה אותו. הוא היה שבוי בתפיסה השגויה של עצמו, לכוד בתוך תחושת תסכול וחוסר הצלחה, בהלקאה עצמית ובביקורת עצמית נוקשה.
האנרגיה זורמת למקום בו המיקוד נמצא
הסברתי לאליהו עיקרון חשוב ב-NLP: האנרגיה זורמת להיכן שתשומת הלב מופנית. במילים אחרות, אליהו חווה תחושת זלזול וחוסר ערך מצד שירה, משום שכך הוא ציפה לראות! תשומת הלב שלו הייתה ממוקדת בחוסר הערכה ובזלזול, ובאופן בלתי מודע, הוא "משך" לחייו בדיוק את התחושות האלה. לשם האנרגיה שלו לקחה אותו.
בום! אליהו הסתכל עליי המום ומסוחרר. האם אתה מבין מה זה אומר?
עכשיו תורך – בחן את המיקוד שלך בזוגיות
כולנו, במידה כזו או אחרת, שבויים בתפיסה הזו. ואני אסביר על כך יותר בפוסט נוסף. אבל כרגע, אני מזמין אותך לבחון את חייך. היכן אתה ממוקד בתחושות של כישלון בזוגיות שלך? היכן אתה גם כן בטוח שלא אוהבים אותך? שלא מעריכים אותך? שמזלזלים בך?
קח לעצמך 5 דקות בכל יום, ורשום בהן מיקוד חיובי: משפטים מעצימים, מחמאות שקיבלת במהלך היום, מילים טובות שנאמרו לך, והערכה שאתה מרגיש כלפי עצמך ובזוגיות שלך.
