יום שישי בצהריים. או אולי סתם יום שלישי בערב בסלון. היא זרקה מילה. אולי אפילו בטון מזלזל. באותו רגע, משהו בתוכך נדלק, ואז ננעל.
אתה מכיר את התחושה הזו בגוף. הלסת מתהדקת עד שאתה שומע את החריקה באוזניים. הכתפיים עולות למעלה ומתאבנות. הידיים משתלבות על החזה בפוזה של "מבצר". אתה מסתכל עליה במבט קפוא ואומר לעצמך בראש: "אני לא זז מכאן. אני לא ממצמץ. אני הסלע. נראה אותה שוברת אותי."
מבחוץ? אתה נראה כמו הר אדם. יציב, חזק, בלתי עביר.
אבל בפנים? בפנים אתה בלחץ אטומי. הדופק שלך על 120. כל שריר זועק ממתח. אתה מפחד שאם תשחרר מילימטר, הכל יתפרק.
אתה לא שולט בסיטואציה, אתה כלוא בתוכה.
זהו המיתוס הגדול של "הגבר החזק" חונכנו לחשוב שעוצמה שווה נוקשות. שאם נהיה קשים מספיק, החיים (או האישה, או הבוס) יתנפצו עלינו. אבל בפיזיקה, כמו בנפש, יש חוק אכזרי: מה שקשה מידי, לא מתכופף. ומה שלא מתכופף, נשבר.
תחשוב רגע על עץ ברוש יבש מול סופה.
הוא עומד זקוף, גאה, לא זז מילימטר… עד שנשמע ה"קראק" החד והוא קורס. לעומתו, תסתכל על שיח הבמבוק (או ה"קנה" של חז"ל). כשהרוח מכה, הוא מתכופף. הוא כמעט נוגע באדמה. הוא רוקד עם הסערה. וכשהרוח חולפת? הוא מזדקף חזרה, שלם וחזק יותר משהיה.
החוק הסודי של השליטה (Requisite Variety) בעולם ה-NLP והקיברנטיקה יש עיקרון שנקרא "הגמישות ההכרחית". החוק הוא פשוט וחד משמעי:
"בכל מערכת, האלמנט בעל הגמישות הרבה ביותר, הוא זה שישלוט במערכת."
למה? כי מי שנוקשה יש לו רק תגובה אחת ("אני צודק וזהו!"). מי שגמיש? יש לו אינסוף אפשרויות תגובה.
- היא צועקת? הוא לא צועק חזרה (נוקשות), הוא משנה טון ללחישה (גמישות).
- העסקה נתקעה? הוא לא דופק על השולחן (נוקשות), הוא מוצא זווית חדשה לעקוף את הבעיה (גמישות).
השליטה האמיתית שייכת למי שיודע להתכופף. לא מתוך חולשה, חלילה. מתוך עוצמה אסטרטגית. מתוך הבנה שכדי להוביל את הריקוד, אתה לא יכול להיות פסל.
כבר אמרו חכמים לפנינו: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז". זה לא רק מוסר השכל יפה. זו טקטיקה הישרדותית. זו אסטרטגיה של מנהיגים.
🧠 תרגיל של דקה: "אגרוף הברזל" (בדיקה עצמית)
בוא נרגיש את זה בגוף, עכשיו. קח דקה.
- שלב א' (הנוקשות): קפוץ את כף היד שלך לאגרוף חזק. הכי חזק שאתה יכול. תרגיש את הציפורניים ננעצות, את המתח עולה לאמה, לכתף, לצוואר. תנעל את הנשימה. שאלה: במצב הזה, אם אני זורק אליך מפתח, האם תוכל לתפוס אותו? לא. היד שלך "תפוסה". אתה חזק, אבל לא יעיל.
- שלב ב' (הגמישות): שחרר לאט. נער את היד. תן לאצבעות להיות רפויות, מוכנות לתנועה. קח נשימה עמוקה. שאלה: עכשיו, האם אתה מוכן לתפוס הזדמנות? האם אתה מוכן להגיב? בוודאי.
בפעם הבאה שאתה מרגיש את ה"נוקשות" משתלטת עליך בוויכוח או באתגר, תזכור את האגרוף. שחרר אותו. תהיה המים, לא הסלע.
רוצה להפסיק להישבר ולהתחיל להוביל?
הגמישות הזו היא לא תכונה מולדת, היא שריר שאפשר וצריך לפתח. בין אם אתה רוצה ללמוד איך לשלוט בתקשורת שלך ושל אחרים ברמה המקצועית ביותר, ובין אם אתה רוצה להציל ולשדרג את הזוגיות והבית שלך, המפתח נמצא אצלך, ואני כאן כדי לתת לך את ההוראות.
הכנתי לך שתי אופציות לפרוץ את הגבולות של עצמך. כל מה שנשאר לך זה לבחור: האם אתה נשאר הארז שנשבר, או הופך לקנה ששורד ומנצח?
